 רבן שמעון בן גמליאל לימד: "ישראל לא היו ימים כפי חגיגי כמו עשר באב ויום הכיפורים, כאשר את הבתולות של ירושלים היו יוצאים לבושים בגדי לבן שאולים (כדי לא
להביך אחד שאין לו בגדים משלה). את הבתולות של ירושלים היה לצאת לרקוד בכרמים, לשיר: "איש צעיר, להרים את העיניים ולראות מה אתה בוחר בעצמך. (תענית 26B)
תענית 30b
1) זה היה היום כי השבטים הורשו להנשא נשואי תערובת.
הנשים של הדור הזה נכנס לישראל תחת הנהגתו של יהושע, אשר ירש את חלקו של אביהם של ארץ ישראל, נאסר עליהם להינשא מתוך השבט שלה. זה היה כדי למנוע את רכושה המועברים השבט של בעלה על מותה.
זו היתה ההשפעה של יצירת תחושה חזקה של שבטים נפרדים, ומנעו מן המאחד את העם כאומה. כאשר חז"ל קבעו, כי החוק חל על התורה רק בדור הראשון כי נכנס לישראל, אנשים פיתחו תחושה חזקה של אומה מאוחדת.
2) זה היה היום כי שבט בנימין היה מותר להתחתן לתוך הקהילה של ישראל.
לאחר המקרה של פילגש של Givah (שופטים 19-20) היהודים נשבעו לא לתת בנותיהם לנישואים לבני כמה ששרדו של שבט בנימין. הדור הבא שוחרר שבועה זו ב -15 באב.
3) כל עוד אלה נגזר למות במדבר לא היו סיים גוסס, לא היתה תקשורת האלוהי עם משה.
התקשורת האלוהית החלה שוב ב -15 באב.
4) זה היום שבו הושע בן האלה, המלך האחרון של ממלכת הצפון של עשרת השבטים, הסיר את השומרים בן Yeravam Nevat יש שהוצבו על הדרכים המובילות לירושלים כדי למנוע מיהודים עולה לבית המקדש על לרגל פסטיבלים.
5) זה היה היום שבו היהודים שנטבחו של בית"ר היו להרשות לעצמם קבורה. חז"ל הוסיף את הברכה הרביעית של גרייס אחרי ארוחות - מי טוב ומי מעניק טוב - כדי לאשר את הגופים לא כי ריקבון הגופות העניקה סוף סוף קבורה.
6) ה -15 באב היה היום כי הם עצרו גדיעה עצים למדורת המזבח.
 |
RSS feed Comments
Subscribe
